מחלות עיניים שכיחות

קטרקט
"קטרקט" או "ירוד", הינו מצב בו עדשת העין הטבעית הופכת לעכורה. ברב המקרים המדובר בתהליך הדרגתי המתפתח לאורך שנים. גורמים נוספים לקטרקט הם חבלה לעין,  קטרקט מולד, תרופות שונות ועוד.  
הטיפול המומלץ בקטרקט הינו ניתוח במסגרתו מוציאים את העדשה העכורה ומשתילים עדשה תוך עינית מלאכותית שקופה במקומה שנשארת בעין לצמיתות. ישנו מבחר עדשות להשתלה וכיום ניתן בחלק מהמקרים גם לתקן קוצר ראייה, רוחק ראייה ואסטיגמציה באמצעות השתלת עדשות מולטי-פוקאליות הנותנות מענה לראייה לרחוק ולקרוב.

גלאוקומה
גלאוקומה או "ברקית", היא מחלת עיניים המכונה "הגנב השקט של הראייה". מחלה זו מתאפיינת ברוב המקרים בלחץ תוך- עיני מוגבר, שעלול להוביל במשך הזמן לאובדן הראייה היות שהוא גורם לנזק בלתי הפיך לעצב הראייה ומוביל לצמצום הדרגתי של שדה הראייה. 
המחלה עלולה להופיע בכל גיל, אך היא שכיחה יותר אצל בני 40 ומעלה ובעיקר אצל אנשים שסובלים מיתר לחץ דם, סוכרת או מקוצר ראייה ואצל אנשים שעברו ניתוחים תוך- עיניים. 
הטיפול בחולי גלאוקומה נעשה באמצעות טיפול תרופתי בטיפות עיניים להורדת הלחץ התוך עיני או בכדורים, בעזרת קרני לייזר, או בניתוח במטרה להפחית את הלחץ התוך-עיני ולעצור את התקדמות המחלה. הרופא המטפל יקבע את אופן הטיפול בהתאם לסוג הגלאוקומה ולמצב בריאותו של המטופל.
אם במשפחתך אובחן חולה גלאוקומה, גם יתר בני המשפחה נתונים ברמת סיכון גבוהה. הקדימו להגיע לבדיקה ולברר אם ישנם חולים נוספים במשפחה. חשוב להישמע להוראות הרופא, להקפיד ליטול תרופות בקביעות ולעקוב אחר קצב התקדמות המחלה. איתור וטיפול מוקדם יצילו את ראייתכם ויאפשרו לכם לשוב לשגרת החיים מהר ככל האפשר.

ניוון רשתית 
ניוון מרכז הראייה ברשתית (ניוון מקולרי תלוי גיל = נמ"ג, AMD) הוא הסיבה השכיחה ביותר לאיבוד ראייה בגיל מבוגר בעולם המערבי. המחלה קשורה לתפקוד המקולה, שהיא האזור במרכז הרשתית האחראי לראייה המרכזית ולכן מאפשר לנו לבצע פעילויות כגון קריאה, נהיגה וזיהוי פנים. בדרך כלל אין לניוון הרשתית עוד סימפטומים פרט לירידה בראייה, אך לעתים הוא מחולל שינוי דרמטי באיכות הראייה ופוגע קשות בתפקוד הכללי של החולה. לעתים החולה רואה תמונה מוקטנת, או תמונה בגודל שונה בכל עין. בדיקה ע"י אופטומטריסט מוסמך שמבחין בשינוי בראייה, יכולה לתרום רבות לגילוי מוקדם של המחלה. אבחון המחלה מבוסס על בדיקת קרקעית העין ונתמך באמצעי הדמיה שונים כגון OCT (מיפוי ממוחשב שכולל סריקה של הרשתית ללא חומר ניגוד) וצילום רשתית לאחר הזרקת חומר ניגוד. אף שהמחלה אינה גורמת לעיוורון מוחלט כמעט אף פעם, היא מגבילה את תפקודו של החולה, לכן חשוב מאוד לזהות אותה בשלב מוקדם. 
נהוג לחלק את המחלה לשתי צורות עיקריות: הצורה "היבשה" שהיא הקלה יותר והצורה "הרטובה", הנחשבת לקשה ומאיימת על הראייה. 
דרכי טיפול
במקרים הקלים וכשמדובר בצורה "היבשה" של המחלה, נהוג לטפל באמצעות ויטמינים מיוחדים המקטינים את הסיכון להידרדרות לצורה ה"רטובה". 
במחלה מהסוג ה"רטוב" מטפלים באמצעות זריקות של התרופות אבסטין או לוסנטיס לחלל הזגוגית. חומרים אלה פועלים נגד גורמי הצמיחה של כלי דם מחוללי המחלה ונגד הופעתה של בצקת ברשתית. 
במרכזי "עיניים" ניתנים הטיפולים האלו הן למטופלים באופן פרטי והן לחברי קופות החולים.

קרטוקונוס
קרטוקונוס (קרנית חרוטית) היא מחלה בקרנית העין שגורמת לשינויים הדרגתיים במבנה הקרנית, הגורמים לכך שהקרנית נעשית דקה יותר במרכזה ובחלקה התחתון ומקבלת צורת קונוס. הרקע למחלה יכול להיות תורשתי, אך ייתכנו גם גורמים מקומיים, כמו שפשוף מתמיד של העיניים (למשל בגלל דלקות אלרגיות למיניהן). עיוות זה גורם לקוצר ראייה ולאסטיגמציה (צילינדר) גבוהה לא סדירה, התמונה אינה אחידה ולא ניתן לתקנה בצורה מושלמת באמצעות משקפיים.

מחלת הקרטוקונוס מאובחנת באמצעות מיפוי הקרנית ומדידת עובייה. התנאי העיקרי להשגת תמונה חדה הוא המבנה הסימטרי של הקרנית ושקיפותה ומחלת הקרטוקונוס מתפתחת בגלל קרנית דקה. השינוי במבנה הקרנית מתבטא בצילינדר גבוה, עליה הדרגתית במספר וחוסר יציבות של הקרנית. התמונה אינה אחידה ומעוותת. הליקוי בחדות ובמיקוד הראייה לא ניתנים לתיקון בצורה מושלמת באמצעות משקפיים. תסמינים נוספים של המחלה: פגיעה ביכולת להבחין בגווני צבעים, פיזור האור בלילה והופעת הילות. בנוסף נמצא מתאם גבוה בין קרנית דקה לבין לחץ תוך עיני. 
היות שבחלק מהמקרים מדובר במחלה תורשתית, כאשר סימניה מתגלים בבדיקה, מומלץ לבצע אבחון לכל בני המשפחה.
דרכי טיפול: בשלבים המוקדמים ניתן להגיע לראייה סבירה, בעזרת משקפיים או עדשות מגע רכות או קשות נושמות, המותאמות בהזמנה אישית עבור עיני המטופל.
בשלבים מאוחרים יותר יזדקק החולה להתערבות כירורגית. 
ישנן מספר שיטות טיפול: במקרי הביניים ניתן להשתיל טבעת בקרנית העין המסייעת בייצובה. במקרים החמורים יותר ניתן לבצע השתלת קרנית מתורם. במצב בו ישנה התקדמות במחלה, ניתן לעצרה ע"י חיזוק הקרנית. 
שיטת קרוס לינקינג (Cross Linking), מסייעת לעצור את התקדמות המחלה בעזרת פעולה ביוכימית המקשיחה את הקרנית, באמצעות הגדלת הקשרים הבין-מולקולריים של הקולגן בקרנית.

למי הטיפול מתאים?
1) במקרים של קרטוקונוס מתקדם
2) סיבוכים נדירים לאחר ניתוח הסרת משקפיים
3) התמוססות של הקרנית
4) בצקת בתאי האנדותל בקרנית

במרכז הרפואי "עיניים" קיימת מרפאת קרטוקונוס, במסגרתה מבצעים בדיקות מקיפות ומאבחנים את שלב המחלה. במרפאה מציעים לכל מטופל פתרון המתאים לו אישית

היפרדות רשתית
כשנוצר חור או קרע ברשתית העין, עלולים לחדור אל מתחת לרשתית נוזל מחלל הזגוגית או דימום ואז נוצרת היפרדות הרשתית מגלגל העין. חור או קרע ברשתית עשוי לבוא לידי ביטוי ב"הבזקי אור" המופיעים בשדה הראייה. אם התפתחה היפרדות רשתית, עלול להופיע מעין "וילון" אפור בציר הראייה ותיתכן ירידה פתאומית וניכרת בחדות הראייה. התהליך אינו מלווה בכאבים, ובדרך כלל הוא חל בעין אחת. חשוב לציין כי קוצר ראייה גבוה הוא גורם סיכון שעלול להוביל לקרעים ולהיפרדויות רשתית. לכן, לסובלים מקוצר ראייה של מעל 6 דיופטר מומלץ לבצע בדיקת רשתית מדי שנה. בדיקה זו נעשית ע"י רופא עיניים לאחר הרחבת אישונים.
דרכי הטיפול בהיפרדות הרשתית:
בקרעים ברשתית ניתן לטפל באמצעות ניתוח לייזר שמאחה אותם ועשוי למנוע היפרדות רשתית. אם כבר התפתחה היפרות רשתית, ניתן להחזירה למקומה ע"י הזרקת גז לזגוגית או באמצעות ניתוח.

רטינופתיה סוכרתית
מחלת עיניים הפוגעת בחולי סוכרת ומאופיינת בפגיעה בכלי הדם ברשתית. אם מחלה זו לא מטופלת בזמן, התוצאה עלולה להתבטא בפגיעה קשה בראייה ואף בעיוורון. המחלה מאופיינת בראשיתה בפגיעה בכלי הדם הקטנים ברשתית וכתוצאה מכך בדימומים ותפליטים ברשתית העין. בשלבים מתקדמים נוצרים כלי דם חדשים ולא תקינים ברשתית ובזגוגית וכתוצאה מכך דימום בזגוגית אשר גורם לירידה פתאומית וחמורה בחדות הראייה ובהמשך למצב של היפרדות הרשתית. מחלת הסוכרת מעלה את השכיחות גם למחלות העיניים קטרקט וגלאוקומה.
ניתן למנוע או לעכב את המחלה באמצעות איזון רמות הסוכר בדם ע"י טיפול תרופתי, תזונה נכונה והפחתה במשקל לסובלים מהשמנת יתר, איזון לחץ הדם, רמות השומנים בדם וכמובן הפסקת עישון.
רטינופטיה סוכרתית, דורשת מעקב צמוד של רופא עיניים אחת ל- 3-12 חודשים, לפי דרגת החומרה.
כאשר מתגלים סימני רטינופטיה וקיימת פגיעה בכלי הדם ברשתית מבצעים טיפול לייזר, במטרה לסייע לספיגת הבצקת במקולה ובאזורים המרכזיים של הרשתית.
הטיפול בלייזר מבוצע לאחר הרחבת אישונים ובהרדמה מקומית באמצעות טיפות עיניים.
במקרים של בצקת כרונית במקולה, ניתן לטפל גם בעזרת הזרקת סטרואידים שמסייעים לספיגת הבצקת לחלל הזגוגית. אם מופיע דימום בזגוגית או הפרדות הרשתית, מבצעים ניתוח לניקוז הדם מחלל הזגוגית או תיקון של הפרדות הרשתית.

פטריגיום
פטריגיום הינו נגע שפיר, אשר נוצר כתוצאה מעיבוי של לחמית העין, שהיא הקרום הרירי המצפה את לובן העין. רקמה זו צומחת לאט בקצב ממוצע של שנים.
כאשר הנגע צומח רק בחלק הלבן של העין, הוא קרוי "פינגואקולה". אם הרקמה מתחילה לעלות ולטפס על הקרנית, זהו פטריגיום. בכל מקרה היא מכילה יותר כלי דם מאשר סביבותיה, וכאשר הם מתרחבים, נוצרת אדמומיות.
במקרים בהם הנגע אינו מפריע לראייה או מתקרב למרכז הקרנית, אין חובה להסירו, שכן קיים סיכוי לחזרתו. אולם כאשר הנגע מכסה את ציר הראיה או גורם לעיוותים בקרנית בדרגה שגורמת לעיוות בראיה, ניתן להסירו בניתוח כירורגי.
כמו כן לעיתים הנגע אמנם קטן אך נראה אדום, מגורה ומפריע מבחינה אסתטית. גם במצב זה ניתן לשקול להסירו. כיום הדרך המתקדמת ביותר לטפל בנגע היא להסירו בניתוח הכולל השתלת שתל לחמית, אשר מקטין מאד את הסיכוי לחזרה.

אובאיטיס  (uvetis) – דלקת רקמת העין
ישנה קבוצה שלמה של מחלות המתאפיינות בדלקות ברקמת העין. הדלקות מוגדרות לפי מיקומן בגלגל העין: דלקת קדמית, דלקת אחורית ודלקת בעין כולה. לעתים כמה שכבות יהיו מודלקות בו זמנית. האבחנה של מחלות אלו מבוססת על בדיקה פיזיקאלית מלאה, על בדיקות סרולוגיות והמטולוגיות ועל בדיקות הדמיה לעין, לראש ולגוף (סי.טי ורנטגן). בדרך כלל מחלות אלו מופיעות עם מחלות נוספות כגון מחלות אוטואימוניות ומחלות סיסטמיות (כמו שחפת), עם הידבקות בפרזיטים, עם קשר לתורשה או עם טראומה. ניתן לטפל בהן בתרופות נוגדות דלקת.

בלפריטיס
דלקת בשולי העפעף שאינה מדבקת ומקורה בהצרות או חסימה של פתחי בלוטות הפרישות את המרכיב השומני של הדמעות. כתוצאה מכך ההרכב הכימי של ההפרשות משתנה ומופיעה צמיחת יתר של חיידקים ותגובה דלקתית בשולי העפעף. 
בלפריטיס גורם לתסמינים כגון: יובש בעין, אודם, הפרשה על פני הריסים, עייפות בעיניים ולעיתים תחושת "גוף זר", דמעת, דלילות של הריסים או שהם צומחים כלפי פנים העין. 
המחלה נפוצה יותר אצל אנשים בעלי עור "שמן" ונטייה לפצעונים ואקנה,  אצל הסובלים מ"קשקשים" בשיער ואצל חולים במחלות עור כגון סבוריאה או פסוריאזיס.

הטיפול דורש ניקוי מתמיד של הפרשות העפעפיים ושמירת היגיינה טובה באמצעות: קומפרסים של מים חמים,
עיסוי של העפעף על פני גלגל העין, ניקוי חיצוני של שולי העפעפיים באמצעות מגבון מיוחד. לעיתים ימליץ הרופא למרוח משחה אנטיביוטית או נטילת כדורי אנטיביוטיקה, במטרה לשנות את צמיגות השכבה השומנית ולהמית את החיידקים.

שעורה (כלזיון)
פצע, לרב לא  זיהומי, אשר עלול להזדהם ואז יופיע כאב ויתפתח ראש מוגלתי.
הטיפול כולל חימום האזור באמצעות הנחת מגבת או צמר גפן ספוגים במים חמימים למשך מספר דקות, לשם הפגת הכאב ומשחת עיניים להרגעת התהליך הדלקתי. 
לעיתים רחוקות, יחליט רופא העיניים על ניקוז כירורגי של המוגלה או כריתת הגוש הזיהומי.

בצקת בקרנית
אחת מהשכבות מהן בנויה הקרנית, כוללת שורה של תאי אנדותל, אשר אחראים להוצאה מתמדת של נוזלים מהקרנית ובכך מונעים היווצרות בצקת בקרנית

בקרנית בריאה יש כ-2500 תאי אנדותל במילימטר ריבוע והם אינם יכולים להתרבות. 
באופן טבעי, כחלק מתהליך ההזדקנות, חלה ירידה במספר תאי האנדותל. במחלות עיניים ניווניות, כאשר חלה ירידה בצפיפות תאי האנדותל אל מתחת לגבול מסוים, עלולה להיגרם אי ספיקה של הקרנית שביטוייה העיקרים הם אגירת נוזלים בקרנית שגורמת לבצקת הקרנית ולהפיכתה  לעבה ועכורה. ירידה בשקיפות הקרנית גורמת לירידה בחדות הראיה עד לעיוורון. 
גורמים נוספים לבצקת בקרנית הם ניתוחים וחבלות בעיניים.
טיפול:
אם הבצקת בקרנית אינה חולפת וגורמת לעכירות הקרנית וכתוצאה מכך פוגעת בחדות הראיה,  נדרשת השתלת קרנית. עד לניתוח ההשתלה, ניתן טיפול בטיפות מי מלח, אשר באופן זמני, משפיעות על ספיגת הנוזל מהקרנית.
כאשר כל שכבות הקרנית תקינות ושקופות ורק שכבת תאי האנדותל פגועה, מבצעים ניתוח רק של השתלת תאי אנדותל, ללא החלפת כל הקרנית. בניתוח מסוג זה אין צורך בתפרים ולכן ההחלמה מהירה יותר.

חסימת דרכי הדמעות בקרב תינוקות
צינור הדמעות צפוי להיפתח לאחר הלידה ולאפשר מעבר דמעות מהעין- דרך העפעפיים אל האף. לעיתים תינור הדמעות נותר חסום ולא מתאפשר מעבר דמעות תקין.
כאשר קיימת חסימה, מתמלא שק הדמעות והנוזל מהווה קרקע פורייה לחיידקים. כתוצאה מהתרבותם נגרמת דלקת המתבטאת בהפרשה מוגלתית, דמעת מוגברת ואודם בעיניים.
בתינוקות מטפלים באמצעות מתן אנטיביוטיקה מקומית ועיסוי מקומי כדי לסייע בפתיחת הצינור החסום. אם גם אז הבעיה לא נפתרת, מבוצע ניתוח לפתיחת הצינור החסום
כאשר יש חסימה אצל מבוגרים, מקובל לבצע ניתוח מעקף הקרוי DCR   . או דרך חתך באף או באמצעות אנדוסקופ דרך הנחיר, בשיתוף עם רופא אף-אוזן-גרון.

ניסטגמוס
תנודה בלתי רצונית של העיניים, אשר נגרמת עקב ירידה קשה בראיה בגיל מאד צעיר, אז אמור להתפתח הקשר עין-מוח. לעיתים ניתן לטפל במחלה באמצעות ניתוח העתקת שרירים, אך גם אז יישאר ניסטגמוס מינימאלי.

פטוזיס - צניחת עפעף
הסיבות לצניחת עפעף: צניחת עפעף מולדת, כתוצאה מטראומה לעין, גנטיקה או חולשת שרירי העפעפיים כחלק מתהליך ההתבגרות והזדקנות. 
ב- 25% מהמקרים צניחת העפעף מאפיינת את שתי העיניים. בילדים צעירים המצב דורש טיפול מוקדם, כאשר העפעף מכסה את ציר הראיה ובמצב כזה יכול להוביל לעין עצלה, ללא תיקון. התיקון כולל ניתוח להרמת העפעף.

הפרעה בראיית צבעים
הפרעה בראיית צבעים יכולה להיות מולדת או נרכשת  בעקבות פגיעה בעצב הראיה או פגיעה ברשתית.

ההפרעה המולדת היא השכיחה יותר ואופיינית יותר לבנים מאשר לבנות  בשכיחות של 5-8% ו 0.5% בהתאמה. חשוב לציין כי טווח ההפרעה בראיית צבעים רחב מאוד בין הלוקים בה - מקושי קל בהבחנה של צבעים הנראים כפחות חזקים ועד לירידה בראיה.