ניוון מקולרי תלוי גיל

נמ"ג, ניוון מקולרי תלוי גיל או בלעז Age Related Macular Degeneration - ARMD היא מחלה עינית תלוית גיל היכולה לגרום לעיוורון. מחלה זו היא הסיבה השכיחה ביותר לאבדן ראייה חמור בעולם המערבי בקרב בני 50 ומעלה ושכיחותה עולה עם הגיל.

ניוון מקולרי תלוי גיל

הרשתית הינה הציפוי הפנימי של העין ומכילה תאי עצב (ולכן לא ניתנת להחלפה או השתלה) הקולטים את האור ומעבירים אותו למוח. 
במרכז הרשתית יש נקודה זעירה והיא האחראית על קליטה ועיבוד של מירב המידע המגיע למוח מהעין – נקודה זו קרויה מקולה. היכולת לראות בקריאה, בנהיגה, בזיהוי פנים, ובכל ראייה מדויקת אחרת מתבצעת במקולה.  נמ"ג היא מחלה ניוונית של המקולה. במצבה הקשה ביותר, נהרסת המקולה וראייתו המרכזית של החולה נפגעת באופן קשה. יש המוצאים נחמה פורטה בהישארות הראיה ההיקפית, ואכן, בעזרת ציוד אופטי מיוחד ניתן ללמוד להסתדר גם במצב זה. למרות שהמחלה אינה גורמת כמעט אף פעם לעיוורון מוחלט, הרי שהיא מגבילה מאוד את החולים  בפעולות יומיומיות.
ישנן שתי צורות של ניוון רשתית הקשור לגיל: הצורה היבשה והצורה הרטובה. 
יצוין כי לעיתים קיים איבוד ראייה משמעותי גם בצורה היבשה של המחלה, אך בשכיחות נמוכה יותר. 
כמו כן יצוינו השפעות נוספות של המחלה, לדוגמא: ע"פ מחקרים שפרסם הארגון הבינלאומי של חולי נמ"ג נמצא, שסיכויו של חולה במחלה לפתח דיכאון קליני גדולים פי 3 מאלה של האוכלוסייה הכללית וחלק מהחולים אף מפתח נטיות אובדניות 

המחלה משפיעה על ראייתו של החולה במספר אופנים:  

ירידה בחדות הראיה המתבטאת בטשטוש וערפול 
כתם עיוור בשדה הראיה
ראייה מעוותת של קווים, אובייקטים, טקסטים 
ירידה ברגישות לניגודיות (קונטרס) ולכן צבעים נראים דהויים ויש הסתגלות איטית מאד למעבר מחושך לאור ולהפך 

גורמי הסיכון  למחלה הם: 

גיל מתקדם - 7%-10% מבני  65 ומעלה סובלים מנמ"ג ובגילאי 80+ השיעור עולה עד 20% 
תורשה
עישון - מגביר את הסיכון ללקות במחלה פי 3 לעומת לא מעשנים! זהו הגורם היחיד שניתן לשינוי
עור ועיניים בהירים  - המחלה נדירה יותר בקרב שחומי עור

התקדמות המחלה
הסימן הראשון לניוון רשתית העין הוא נקודות צהובות באיזור המקולה, הנראות בברור בבדיקת רופא עיניים וברוב המקרים החולה אינו מבחין בהן. שלב זה קרוי נמ"ג יבש. יותר מ- 90% מהסובלים מהמחלה יישארו בשלב זה. בקרב  כ- 10% תתקדם המחלה לשלב הרטוב, המאופיין על ידי גדילת כלי דם פתולוגיים מתחת לרשתית. אלה הם כלי דם "חדשים" בלתי- תקינים הגדלים ומתפרצים דרך קרעים בשכבות הפנימיות של הרשתית. מכלי דם  אלה דולפים נוזל, שומנים ודם המצטברים מתחת לרשתית. בשלב זה מתחילות להופיע הפרעות בראיה כמו עיוות במרכז שדה הראיה ועקמומיות של קווים ישרים וירידה כללית בראיה. בשלבים מאוחרים יותר נוצרת רקמת צלקת אשר מחליפה את רקמת הרשתית במקולה וגורמת לאבדן ראייה מרכזי בלתי- הפיך , המהווה כבדות ראייה או עיוורון חוקי. 

אבחון
אבחון המחלה מבוסס על בדיקת קרקעית העין, ועל צילום עם הזרקת חומר ניגוד באמצעותו ניתן לזהות כלי דם בלתי תקינים. ההרכב, המיקום והגודל של כלי הדם החולים משפיע על ההחלטה ואופי הטיפול.

טיפול
נמ"ג מהסוג היבש:
היו ניסיונות שונים לטיפול אקטיבי במצב זה, אשר לא הוכיחו עצמם. כיום מטרת הטיפול המקובלת בשלב זה, היא להקטין את הסיכוי למעבר לנמ'ג רטוב. לאחרונה התפרסמו תוצאות של מחקר רחב היקף, שהוכיח יעילות של ויטמינים ומינרלים נוגדי חמצון במניעת המעבר מנמ'ג יבש לרטוב. 
המחקר הבינלאומי כלל 4757 משתתפים, בגילאי 55-80  והראה כי הסיכוי לפתח את המחלה קטן ב-25% כאשר הם טופלו בשילוב הויטמינים: C  , E , בטא-קרוטן ואבץ. בחולים ללא ניוון רשתית או עם ניוון רשתית מוקדם, התוספים לא הביאו תועלת משמעותית. 
זוהי הפעם הראשונה שהוכח באופן ברור שתוספי מזון כלשהם יכולים להיות יעילים בהקטנת התקדמות המחלה.

נמ"ג רטוב:
המטרה העיקרית בטיפול בשלב זה היא לשמור על חדות הראייה ולהקטין את הסיכוי לירידה נוספת בראייה לזמן ממושך ככל האפשר באמצעות הרס כלי הדם הלא תקינים. 
כיום ישנם שלושה טיפולים עיקריים אשר הוכחו כיעילים לצורך זה:

1. טיפול בלייזר אשר מתאים רק לחלק קטן מהחולים, אצלם ריכוז כלי הדם החולים קרוב פחות למרכז הראייה.

2.הטיפול שהתפתח בשנים האחרונות, היווה פריצת דרך והוכח בשני מחקרים גדולים הינו הטיפול הפוטודינמי עם וורטפורפין (PDT=Photo Dynamic Therapy ). מדובר בחומר אשר משופעל על ידי אור והוכח כיעיל בהקטנת הסיכוי לאיבוד ראייה בחולים מסוימים עם ניוון הרשתית. השפעות על ידי האור מביא לתגובה פוטוכימית ברקמת המטרה, אשר גורמת להרס סלקטיבי של כלי הדם הפתולוגיים וסגירתם מבלי לפגוע ברשתית. 

אצל כ-  67% מהמטופלים הטיפול מסייע אולם יש לו גם תופעות לוואי אפשריות וכן קיימת רגישות לאור ב-48 השעות הראשונות, אך לאחריהן הצבע עובר פינוי מהיר מהגוף ואינו גורם כל רגישות. הטיפול אושר בארץ לרוב סוגי הנמ"ג הרטוב וכלול בסל הבריאות ומהווה נדבך חשוב בטיפול בנמ"ג הרטוב.

3. הטיפול החדיש ביותר הינו טיפול פורץ דרך אשר השימוש בו החל לפני כשנתיים ועם הזמן, הניסיון מוכיח תוצאות מרשימות הן במניעת התדרדרות המחלה והן בשיפור הראייה. מדובר בתרופות מקבוצת ANTI-VEGF  והידועות הן אבסטין ולוסנטיס, אשר נוגדות לפעולה של החומר  Vaso Endothelial Growth Factor - VGEF, הדרוש לצמיחת כלי הדם הפתולוגים ברשתית. התרופות מוזרקות לתוך חלל הזגוגית בעין החולה, מדי 6 שבועות, במטרה למנוע צמיחת  כלי דם.
קיים דיון לגבי השאלה באיזה מהתרופות להשתמש: לגבי הלוסנטיס יש כיום מחקר המוכיח את יעילותה, אולם עם אבסטין יש הרבה יותר מטופלים וזהו רק עניין של זמן עד שמחקר מבוקר השוואתי יתפרסם. השאלה מחריפה בעיקר לאור ההבדל הגדול במחיר בין שתי התרופות. 

דרכי מניעה
חשוב ביותר לזהות התפתחות של כלי דם חולים מוקדם ככל האפשר, מאחר והמחלה מתקדמת מהר  לכיוון מרכז הראייה וגורמת לאיבוד ראייה במהירות גדולה יחסית. עלייה במודעות למחלה ולבדיקות לגילוי מוקדם יכולה לסייע בטיפול במחלה.
כאשר מזהה רופא העיניים את המחלה, בעיקר בשלביה המוקדמים, הוא ייתן למטופל אמצעי מעקב לביקורת עצמית וינחה אותו להגיע בדחיפות לבדיקה כאשר יבחין בשינויים מסויימים (לדוגמא ציור 3). היות שבמקרים רבים כאשר יש עין אחת טובה, היא מסוגלת "לפצות" ולהסוות התפתחות הפרעה בראייה בעין השנייה, בני 50 ומעלה צריכים לעבור בדיקת ראייה בשתי העיניים בנפרד ובדיקת רשתית לאחר הרחבת אישונים. 

מחלות עיניים