האנטומיה של העין
חוש הראייה הוא החוש החשוב ביותר שלנו. מחמשת החושים יחד מגיעים אל המוח 5 מיליון סיבי עצב, מחציתם מגיעים מהעיניים.
העין יכולה לקלוט כמות עצומה של מידע ואנו משתמשים במוחנו לעיבוד וליישום המידע המתקבל דרכה. מבנה העין מורכב ביותר וכולל מספר יחידות ולכל אחת תפקיד משלה במכלול שיוצר את יכולת הראייה:
קרנית (Cornea) – החלק השקוף הקדמי של העין. קרני האור עוברות דרך הקרנית ונשברות דרך העדשה לכיוון הרשתית, הנמצאת בחלקה האחורי של העין, ולכן שינויים קלים בפני הקרנית ישפיעו במידה רבה על מיקוד האור. הקרנית שקופה ומכוסה בשכבת דמעות ששומרת על לחותה ומונעת ממנה להזדהם.
אישון (Pupil) – החריר שדרכו נכנס האור לעין. קוטרו משתנה על פי כמות האור שבסביבה. ככל שכמות האור בסביבה קטנה יותר, האישון גדול יותר ולהפך. לדוגמה, בלילה האישון מתרחב ומאפשר לכמות רבה יותר של אור לחדור לעין, מנגנון זה מאפשר לראות גם באור מועט.
קשתית (Iris) – רקמה המכילה צבע ומקיפה את האישון. שרירי הקשתית פועלים כמו צמצם של מצלמה: על פי כמות האור שבסביבה הם מרחיבים ומצמצמים את האישון וכך קובעים את כמות האור שחודרת לעין.
עדשה (Lens) – קוטרה כ-8 מ"מ ועובייה כ-2.7 מ"מ. היא ממוקמת אחרי האישון ותפקידה לרכז את קרני האור שמגיעות מהקרנית אל הרשתית. העדשה גמישה ומסוגלת לשנות את מידת קמירותה, ומכאן את הכוח האופטי שלה, המאפשר לה מיקוד למרחקים שונים.
זגוגית (Vitreous) – נוזל שקוף דמוי ג'ל, הממלא את חלל העין. הזגוגית תומכת בגלגל העין ויוצרת את צורתו העגולה.
רשתית (Retina) – בנויה ממיליוני תאי עצב המצפים את הדופן האחורי הפנימי של העין. תאי העצב הללו, הרגישים לגירוי האור, אחראים להפוך את אנרגיית האור החשמלית המועברת דרך סיבי העצב אל המוח, לצורך עיבוד המידע.
עצב הראייה (Optic Nerve) – מורכב מצרור סיבי עצב שמוליכים את המידע המגיע מהרשתית אל המוח, שם נעשה העיבוד הסופי של התמונה שמתקבלת מהעין.